אז מי משפיע יותר על הילדים, בית הספר או הבית?

את הפוסט הזה אני רוצה לפתוח בחישוב מתמטי:

הילדים שלי ערים בערך 14 שעות ביום. הם לומדים במשך חמישה ימים בשבוע, סך הכל 180 ימי לימודים בשנה. בכל יום הם לומדים 6.5 שעות. חישוב פשוט יעלה שהם נמצאים בבית ספר 22% מזמן הערות שלהם. זה הגבול העליון, כי בדרך כלל הם ערים יותר שעות ביום, ויש כמה ימים בשנה שלמרות שיש לימודים הם נעדרים מהם.

השורה התחתונה היא שהילדים נמצאים בבית ספר ב-20% מהזמן, ו-80% מהזמן הערות שלהם הם מבלים בבית. איתנו. זה בעיניי נתון כל כך חשוב, כי הוא מדגים בצורה בהירה וחד משמעית מאוד, עד כמה דרמטית ההשפעה של מה שקורה בבית על הילדים.

באופן מעשי, הנתון הזה מיתרגם אצלנו בבית לשני כיוונים עיקריים:

1. אני משלימה לילדים בבית את מה שאני מרגישה שהם לא מקבלים מספיק בבית הספר - במקרה של בית הספר שלנו אני מרגישה שהילדים לא מקבלים זמן חופשי למשחק, לא נחשפים כמעט בכלל לאומנות חופשית ולמגוון רחב של חומרי יצירה ולא שומעים מספיק עברית. אז בבית אני מקפידה שיהיה להם מספיק מכל הדברים האלו.

2. אני דואגת שמרבית הזמן של הילדים בבית לא תהיה תפוסה במסגרות אחרות - חשוב לי לבלות עם הילדים שלי כמות זמן משמעותית. זו בחירה שלי, שאני שלמה איתה לגמרי. זו לא תמיד הבחירה הכי קלה, אבל היא בפירוש אבן יסוד חשובה בהורות שלי ובקשר שלי עם הילדים.

חשוב לי להוסיף כאן, נתון מאוד משמעותי. נכון להיום הילדים הולכים לבית הספר הציבורי בעיירה שלנו. אנחנו מאוד מרוצים מבית הספר שלנו בסך הכל. אנחנו מרגישים שרואים את הילדים, שהם חווים למידה משמעותית, שהם נהנים מהלמידה. הם הולכים לבית הספר בשמחה, חוזרים ממנו בשמחה, כמעט אין להם שיעורי בית, המורות שלהם הן נשות חינוך נפלאות (שעבורי הן מודל להערצה אחת אחת), ויש להם חיים חברתיים עשירים ומשמחים. אני כן יכולה למצוא בבית הספר שלנו גם חסרונות, ויש לא מעט דברים שאני מאמינה שצריך לעשות אחרת בחינוך ילדים, אבל בסופו של יום, היתרונות עולים בהרבה על החסרונות. ואני לומדת כאן שיעור חשוב בהבנה שגם מודלים חינוכיים שבעיניי הם מיושנים, עשויים להיות מאוד מוצלחים ומקדמים כאשר הם ממומשים על ידי אנשי חינוך אמיתיים, ומושקעים בהם כל כך הרבה אנרגיה ואהבה.

בדמיון אני משתעשעת לא פעם בחלומות על חינוך ביתי. דיונים ארוכים על עד כמה בית הספר הציבורי שאליו אנחנו שולחים את הילדים, הוא אכן הבחירה הכי טובה עבורם, הם דיונים שיאיר ואני חופרים בהם המון.

בשורה התחתונה, המציאות אותה יצרנו, מציאות שבה הילדים נמצאים בבית ספר 20% מהזמן, ובשאר הזמן נמצאים במסגרת המשפחתית-חברתית שלנו, היא מבחינתי מציאות מאוזנת, שאני מרגישה שנכון להיום הכי מתאימה למשפחה שלנו.